המאבק על חריש | פרק א' - שבת קודש
מגליון דורות 556
רקע
לפני כעשר שנים החליטו הגורמים לבנות את העיר חריש עבור הציבור החרדי. העיר תוכננה בכך שיהיה בה כל צרכי הציבור החרדי על כל המשתמע מכך. היהדות החרדית שלא היה לה מקום ראוי לקבוע בה את מושבם קיבלו את הבשורה המעודדת בשמחה רבה. אך אז, בעקבות התערבות השופטנא הציונית, בוטל התוכנית וחריש עברה לידי יזמים שונים שהחליטו לבנות את העיר בעבור ציבור שאינו שומר תורה ומצוות. לאור תנופת הבניה העצומה, כאשר בו זמנית נבנו אלפי יחידות דיור וכפי שהיתה החלטתם לבנות אלפי דירות גם במקרה שאין להם עדיין קונים. ובהיות העיר עיר חדשה בבנייה, כאשר חלק גדול מהצרכים שנדרשים לעיר עדיין לא היו קיימים, וגם רעש הבנייה ושאר הדברים המלוים עיר בבנייה, זה גרם לחוסר התעניינות מצד הקונים הפונטנציאלים של העיר, וכך נסללה הדרך ליהדות החרדית להגיע לעיר בחזרה, ולהקים בה עיר ואם בישראל לשם ולתפארת. בק"ק תולדות אהרן החליטו עסקני הדיור בברכת קדשו של כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א להשתמש במקום זה כפתרון ראוי למצוקת הדיור ההולכת וגוברת, וקבוצה מצומצמת של אברכים יקרים קפצו לתוך המים הסוערים, ופתחו קהילה עם כל צרכי הקהילה.
לא קלה היתה המלאכה עבודה קשה ומפרכת עמדה בפניהם, קשיים עצומים של 'התחלות קשות' הורגשה על כל צעד ושעל. ובד בבד, התושבים החילונים המעטים, בעידודו של "ראש המועצה המקומית" החובש 'כיפה' לראשו, החלו כבר אז להציק ולהצר את צעדי בני הקהילה. כאשר מיד בהגיעם למקום הם זכו ל'קבלת פנים' של זעקות וצרחות, והפגנות מחוץ לביתם. ראש המועצה דאז, וראש העיר דהיום התבטא בדברים חמורים ביותר כלפי בני הקהילה, אשר אילו היו הדברים נאמרים כלפי הערבים או האתיופים, הרי שמזמן היה צריך להתפטר, והיה נחקק לדראון עולם. אך כאן, המותקפים היו לא אחרים משנואי נפשם של שונאי כל טהרה, חסידי תולדות אהרן מבני הישוב הישן, ולכן היה מותר להתנכל להם בדברים שהנפש היפה סולדת מהם.
לאחר זמן קצר נרשמה רגיעה מסויימת, עסקני הקהילה יצאו לפעולה בלהט אש קודש, דאגו לכל צרכי הדת בעיר שיהיו על טהרת הקודש בהידור רב. הקימו בית מדרש, מקוה טהרה, תלמוד תורה עטה"ק, בית חינוך לבנות עטה"ק, כוללים, הסעות מהדרין, גמחי"ם וכל הנצרך לעיר חרדית בישראל. מאות המשפחות שרכשו דירות במקום שלא חשבו להגיע למקום מחשש פן המקום יהיה לקרן זוית של הפקרות ופריקת עול, קיבלו בכך חיזוק עצום, ובמהירות עצומה מאות ואף אלפי משפחות חרדיות החלו להגיע ולהשתכן במקום בזה אחר זה.
המערכה על צופרי השבת
במשך כל התקופה הזאת חוו בק"ק תולדות אהרן התנכלויות בלי שיעור מהרשויות ומגורמים שונים שונאי הדת, אך זה לא מנע מבעד לעסקנים בעלי המסירות נפש להמשיך בעבודת הקודש בכל הכח. הם התקינו "צופרי שבת" שיבשרו את הגעת השבת ארבעים דק' לפני השקיעה כמנהג ירושלים.
עם זאת,
ראש המועצה החל עם בולמוס של חקיקת חוקים הנוגדים את דת תורתינו הק', פרץ את גדרות השבת באמצעות חקיקת 'חוק עזר עירוני' שגרם לסערה ומחאה רבתי בכל שכבות היהדות החרדית, ועוד שלל פעולות במטרה לגרום ליהדות החרדית לעזוב את המקום. אך תקוותו נכזבה ונכשלה, והיהדות החרדית בעיר מאז, רק עולה ופורח בממדים עצומים בליעה"ר. בדומה למה שהיה בבית שמש בתחילת הדרך, וגם הרבה קשיים שלא היו בבית שמש. גם כאן, למרות הרדיפה האובססיבית נגד כל הקדוש והיקר לישראל, ואדרבה, דוקא משום כך, קדשי ישראל בחריש רק הולכת ומשגשגת.
גניבת צופרי השבת
באופן חסרת תקדים, העיז רש"ע חריש לעשות פעילות הנוגדת גם את חוקי הסדום שלהם, כאשר שלח את פקחי העירייה לפרק ולגנוב את צופרי השבת. בו ביום החזירו את החרדים לדבר ה' ועסקני העיר צופרי שבת חדשים. ובד בבד הגישו תביעה בערכאותיהם נגדו בעוון גניבה…
הלה שנבהל היטב והבין שחצה קוים אדומים גם מבחינתם, החזיר את הציוד לאלתר. ובעקבות כך שכבר התקינו צופרים חדשים, הוחלט על ידי עסקני העיר לזכות גם את שאר התושבים בשאר השכונות בצופרי שבת. כך, בעקבות ההתנכלות החמורה בכבוד השבת, רק התרבה כבוד השבת, כאשר שכונה נוספת בעיר שטרם זכתה עד אז למבשרים על ביאת השבת, קיבלה גם היא את הזכות הנדירה הזאת.
שונאי הדת רתחו מזעם, ואיימו להפריע כנקמה בכבוד השבת של החרדים לדבר ה', אמנם ניסו לבצע את זממם, אך לאחר מחאה נמרצת מתושבי המקום נבהלו הללו לאחור, והחילול שבת ההמונית בשכונה החרדית פסקה אז.
בהמשך, עם כניסת התושבים הראשונים לשכונת בצוותא בחריש, כבר בשבת הראשונה, בטרם הספיקו להזמין צופרי שבת המוכרים, השיגו מערכת הגברה שהונחה במרפסת ביתו של אברך יקר שבערכין מק"ק פרושים שהגיעו מעשרה הראשונים לשכונה. מה שגרם לכוחות הטומאה לצאת מכליהם, עד כדי כך, שכמה מהחילונים טיפסו על הקירות כדי להשתיק את קול השבת קודש, הם אכן חוללו נזק למערכת ההגברה. בכך בעצם החלה המערכה על קדושת השכונה וקדושת שבת קודש, שנמשכת עד היום הזה, ובחסדי ה' הללו מסתלקים להם לדרכם, אויבי היהדות הראשונים כבר עזבו את המקום, ובד בבד כל השאר יעזבו את המקום, ובע"ה תהא זאת שכונה לשם ולתפארת היהדות החרדית, הן ברוחניות והן בגשמיות.